גולדשמיד ואח' נ' נורית ייבוא ושיווק רהיטים בע"מ

החלטה

1.ביום 29.1.13 ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות בהתאם להוראות תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976.

2.המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין. לטענת המבקשת הזמנה לדין נמסרה לה בדרך של הנחתה במתן החנות ביום 4.1.13, כאשר רק ביום 5.1.13 מצאו עובדי החנות את כתבי הי-הדין. ביום 15.1.13 שלחה המבקשת כתב הגנה לבימ"ש שלום ברמלה. ביום 30.1.13 התקשר נציג מטעם המבקשת למרכז המידע ולהפתעתו כבר ניתן פסק דין. לטענת המבקשת לא ידעה שהתיק הועבר מבימ"ש ברמלה לראשון לציון.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה כמפורט בתגובתם שהוגשה לבית המשפט.

4.אין מחלוקת לכך שהמבקשת קיבלה זימון לדין. אין בתיק כל כתב הגנה מטעם המבקשת - שאף לא טרחה לצרף העתק הימנו לבקשתה. אין נפקא מינה באם כתב ההגנה נשלח לבימ"ש ברמלה או לראשון לציון, שכן ככל שנשלח לאחד מבתי המשפט היה מעודכן בתיק. יתירה מכך, המבקשת לא הציגה כל אישור מסירה ו/או אישור בדבר שליחת כתב הגנה לבית המשפט. לפיכך, מאחר והמבקשת קיבלה זימון לדין ולא הגישה כתב הגנה, היא אינה זכאית לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

5.ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"כפי שציין בימ"ש קמא, קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?", או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית ביהמ"ש לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך. לצד שיקולים מנחים אלה, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות. זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו; זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה ההזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכוי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו, של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ומניעת גישה לערכאות, לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה. לעיתים יש גם לשקול במסגרת "משוואה" זו את האינטרסים המונחים על הכף. יצוין, כי הדברים יפים במיוחד למצבים בהם אי ההתייצבות היא של נתבע (או משיב בהמרצת הפתיחה), שאז מחיקת הגנתו נועלת בפניו את שערי ביהמ"ש באופן מוחלט. כשמדובר באי התייצבות תובע, יש בידי ביהמ"ש סנקציה פחות קיצונית, של מחיקת תובענתו, באופן שלא תיחסם דרכו לשוב ולהגישה. סנקציה אפשרית נוספת – פחותה בחומרתה – היא השתת הוצאות."

6.איני רואה בהתנהלותה של המבקשת שהביאה לאי הגשת כתב הגנה כמי שמתעלמת מדעת מההליך השיפוטי. כמו כן, מעיון בנימוקי ההגנה המפורטים בבקשתה, איני סבור שעסקינן במקרה של "הגנת בדים" וקמה למבקשת "הגנה לכאורה".

7.בנסיבות אלו ולאור "שיקול העל" של זכות הגישה לערכאות, הנני מורה בזאת על ביטול פסק הדין מיום 29.1.13, חרף התנגדותם של המשיבים, בכפוף לתשלום הסך של 750 ש"ח, ללא קשר לתוצאות ההליך. הסכום יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום יופקד, פסק הדין יבוטל, המזכירות תקבע מועד דיון חדש ותזמן את הצדדים והמזכירות תעביר את הסכום שהופקד למשיבים/תובעים.

8.במידה והסכום לא יופקד במועד הנקוב לעיל, פסק הדין לא יבוטל.

9.ככל שבכוונת המבקשת לשלם הסכום הנקוב לעיל ולבטל פסק הדין, עליה להגיש לתיק כתב הגנה וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.